חיטוי מי שתייה

חיטוי מבוצע במטרה לשמור על הבריאות הציבור ולהבטיח את איכות המים המשמשים לשתייה. במאמר הבא נסביר באיזה חומרים משתמשים כדי לבצע חיטוי ונבין כיצד מטפלים במערכות מי שתייה מזוהמות

חיטוי מוגדר בתור חיסול מיקרואורגניזמים מעוררי מחלות באמצעות שימוש באמצעים כימיים בלבד. בהקשר של איכות מים המשמשים לשתייה, נהוג להתייחס לחיטוי בעיקר כחלק מתהליך שמטרתו לשמור על תקינות המים. משרד הבריאות מחייב הכלרה של המים המסופקים כמי שתייה וכך הוא למעשה מעודד את החיטוי. יחד עם זאת, את תפקיד החיטוי כחומר שאמור להגיב למקרים בהם חודר זיהום למערכת מי השתייה ניתן להשיג גם באמצעים נוספים שהם אינם כלור.

חיטוי שומר על בריאות הציבור עד לזיהוי כניסת הגורם המזהם למי השתייה, דיגום מקור הזיהום והטיפול בו. בישראל למשל מותרים שלושה סוגים של חומרי חיטוי למי שתייה: כלור, כלור דיוקסיד וכלוראמינים. למרות שכל חומרי החיטוי מבוססים על מאפיינים משותפים, יש להם יתרונות וחסרונות שונים. בנוסף, רצוי להכיר את ההבדלים בין תקנות משרד הבריאות:

1. ערכי סף מינימום ומקסימום - משרד הבריאות קובע קריטריונים וערכי סף מינימום ומקסימום לחומרי חיטוי שנמצאים במערכות אספקת המים ובמערכות האספקה הראשיות. מטרת סף המינימום הוא לוודא שיש מספיק חומר על מנת להשיג את מטרת החיטוי, בעוד מטרת הקריטריון המקסימאלי היא למנוע מצב של עודף חומרים מזיקים.
2. ניטור ודיגום מים - דוגמי מי שתייה עם רישיון מטעם משרד הבריאות מחויבים לבצע ניטור כלור במסגרת דיגום מים. את הדיגום מבצעים בשגרה במקורות המים ובמערכת האספקה, תוך מדידה של ירידה בריכוז חומר החיטוי השאריתי. ספק המים גם בוחן את דרישות הכלור לפי תקנות משרד הבריאות וקובע האם מדובר בתקלה שמקורה במשאבת המינון, בצנרת ישנה וקורוזיבית או בחדירת זיהום חיצוני.
3. ג. כימיקלים - ניתן להשתמש בסוגים שונים של כימיקלים על מנת להבטיח איכות מים המשמשים לשתייה. יש תקנים ברורים שנכתבו ביוזמת משרד הבריאות ביחס לכימיקלים מן הסוג הזה, בעיקר במקורות מים מרכזיים. כל כימיקל שבו משתמשים כולל חומרי חיטוי שעומדים בתקנים. ספק המים נדרש לוודא שהוא רוכש את חומרי החיטוי מיצרנים ומשווקים מורשים שעומדים בתקנות לעיל. זו גם הסיבה לכך שחברה המעוניינת לשווק בארץ חומר חיטוי חדש, צריכה לקבל תחילה את אישור משרד הבריאות.

איכות מים במערכות מזוהמות

יש מצבים בהם אנשי המקצוע נדרשים לבצע טיפול בהלם של מערכות מי שתייה שכבר זוהמו. זיהום בחומרים כימיים או בקטריאליים עלול להופיע במערכות אספקת מים בתוך מבנים ובמערכות אספקת מים ציבוריות. לאחר הזיהום נפסלים המים לשימוש כמי שתייה או שמוטלים עליהם חסמים לשימוש כגון הרתחתם. בנוסף, ספקי מים וועדי בתים נדרשים לבצע סקר תברואתי ודיגום מים תקופתי במטרה לחקור ולטפל מערכות מים שזוהמו. ככל שמזהמים את מוקד התקלה מוקדם יותר, כך ניתן למנוע נזקים בריאותיים בלתי הפיכים ולהבטיח חיטוי יעיל.

כדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע בעלי הכשרה וניסיון על מנת לטפל במערכות מים מזוהמות. רצוי לתת עדיפות לחברות מנוסות שיודעות לזהות את נקודות התורפה במערכות מים, לשאול על ליווי עסקים ומוסדות בביצוע טיהור מים תקופתי ולברר על הצעות לאופן הטיפול במערכת מזוהמת. את החברות בוחרים על מנת לשפר ולשדרג מערכות מים ולמניעת הישנות מקרים חריגים בעתיד. במקביל, תמיד רצוי לעקוב אחר הנחיות ותקנות של משרד הבריאות. כך מבצעים בדיקות איכות מים ומתאמים את שיטות הדיגום והחיטוי עם לשכות המשרד הרלוונטיות.