חיטוי מי שתייה

חיטוי מבוצע במטרה לשמור על הבריאות הציבור ולהבטיח את איכות המים המשמשים לשתייה. במאמר הבא נסביר באיזה חומרים משתמשים כדי לבצע חיטוי ונבין כיצד מטפלים במערכות מי שתייה מזוהמות

חיטוי מוגדר בתור חיסול מיקרואורגניזמים מעוררי מחלות באמצעות שימוש באמצעים כימיים בלבד. בהקשר של איכות מים המשמשים לשתייה, נהוג להתייחס לחיטוי בעיקר כחלק מתהליך שמטרתו לשמור על תקינות המים. משרד הבריאות מחייב הכלרה של המים המסופקים כמי שתייה וכך הוא למעשה מעודד את החיטוי. יחד עם זאת, את תפקיד החיטוי כחומר שאמור להגיב למקרים בהם חודר זיהום למערכת מי השתייה ניתן להשיג גם באמצעים נוספים שהם אינם כלור.

חיטוי שומר על בריאות הציבור עד לזיהוי כניסת הגורם המזהם למי השתייה, דיגום מקור הזיהום והטיפול בו. בישראל למשל מותרים שלושה סוגים של חומרי חיטוי למי שתייה: כלור, כלור דיוקסיד וכלוראמינים. למרות שכל חומרי החיטוי מבוססים על מאפיינים משותפים, יש להם יתרונות וחסרונות שונים. בנוסף, רצוי להכיר את ההבדלים בין תקנות משרד הבריאות:

1. ערכי סף מינימום ומקסימום - משרד הבריאות קובע קריטריונים וערכי סף מינימום ומקסימום לחומרי חיטוי שנמצאים במערכות אספקת המים ובמערכות האספקה הראשיות. מטרת סף המינימום הוא לוודא שיש מספיק חומר על מנת להשיג את מטרת החיטוי, בעוד מטרת הקריטריון המקסימאלי היא למנוע מצב של עודף חומרים מזיקים.
2. ניטור ודיגום מים - דוגמי מי שתייה עם רישיון מטעם משרד הבריאות מחויבים לבצע ניטור כלור במסגרת דיגום מים. את הדיגום מבצעים בשגרה במקורות המים ובמערכת האספקה, תוך מדידה של ירידה בריכוז חומר החיטוי השאריתי. ספק המים גם בוחן את דרישות הכלור לפי תקנות משרד הבריאות וקובע האם מדובר בתקלה שמקורה במשאבת המינון, בצנרת ישנה וקורוזיבית או בחדירת זיהום חיצוני.
3. ג. כימיקלים - ניתן להשתמש בסוגים שונים של כימיקלים על מנת להבטיח איכות מים המשמשים לשתייה. יש תקנים ברורים שנכתבו ביוזמת משרד הבריאות ביחס לכימיקלים מן הסוג הזה, בעיקר במקורות מים מרכזיים. כל כימיקל שבו משתמשים כולל חומרי חיטוי שעומדים בתקנים. ספק המים נדרש לוודא שהוא רוכש את חומרי החיטוי מיצרנים ומשווקים מורשים שעומדים בתקנות לעיל. זו גם הסיבה לכך שחברה המעוניינת לשווק בארץ חומר חיטוי חדש, צריכה לקבל תחילה את אישור משרד הבריאות.

איכות מים במערכות מזוהמות

יש מצבים בהם אנשי המקצוע נדרשים לבצע טיפול בהלם של מערכות מי שתייה שכבר זוהמו. זיהום בחומרים כימיים או בקטריאליים עלול להופיע במערכות אספקת מים בתוך מבנים ובמערכות אספקת מים ציבוריות. לאחר הזיהום נפסלים המים לשימוש כמי שתייה או שמוטלים עליהם חסמים לשימוש כגון הרתחתם. בנוסף, ספקי מים וועדי בתים נדרשים לבצע סקר תברואתי ודיגום מים תקופתי במטרה לחקור ולטפל מערכות מים שזוהמו. ככל שמזהמים את מוקד התקלה מוקדם יותר, כך ניתן למנוע נזקים בריאותיים בלתי הפיכים ולהבטיח חיטוי יעיל.

כדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע בעלי הכשרה וניסיון על מנת לטפל במערכות מים מזוהמות. רצוי לתת עדיפות לחברות מנוסות שיודעות לזהות את נקודות התורפה במערכות מים, לשאול על ליווי עסקים ומוסדות בביצוע טיהור מים תקופתי ולברר על הצעות לאופן הטיפול במערכת מזוהמת. את החברות בוחרים על מנת לשפר ולשדרג מערכות מים ולמניעת הישנות מקרים חריגים בעתיד. במקביל, תמיד רצוי לעקוב אחר הנחיות ותקנות של משרד הבריאות. כך מבצעים בדיקות איכות מים ומתאמים את שיטות הדיגום והחיטוי עם לשכות המשרד הרלוונטיות.

טיפים לדיגום מים ובדיקות מים הכרחיות

דיגום מבוצע במטרה לקבוע את איכות המים שבהם אנו משתמשים לצרכים שונים. במאמר הבא נציג את הבדיקות ההכרחיות ונביא טיפים לדיגום מוצלח

מים משמשים את בני האדם לשתייה, חקלאות, נופש, תעשייה ועוד. יחד עם זאת, לא כל המים הנמצאים בשימוש עומדים בתווי התקן הנדרשים מבחינת איכות. הדרך לשמור על איכות המים היא לבצע את התקנות שהותאמו לכך. התקנות מתעדכנות באופן תקופתי, כאשר לכל סוג מים נקבע ספקטרום שונה של פרמטרים. את הנתונים אפשר למדוד בשטח שבו נמצאים המים או במעבדה ייעודית.

מטרת הבדיקות היא לאפשר מעקב יעיל אחר איכות המים. תוצאות הבדיקה מתייחסות לדגימה שנבדקה בלבד, לכן הטיפ העיקרי הוא לייצג באופן אופטימאלי את מקור המים שממנו הדגימה נלקחה. השלב הזה נקרא דיגום מים והוא נחשב מרכזי וחיוני בביצוע בדיקות מים. הדיגום הכרחי לקבלת תוצאה נכונה והוא מיושם על ידי אנשי מקצוע המוסמכים לכך.

שלבי הדיגום המומלצים על ידי משרד הבריאות

טיפ נוסף מתייחס לשלבי הדיגום כפי שממליצים עליהם גורמים רשמיים במשרד הבריאות. אלו השלבים העיקריים והמאפיינים שלהם:

1. הכנה לדיגום - זהו השלב בו מכשירים את הדוגם. ההכשרה כוללת את לימוד תכנית הדיגום, הכנת כלי לדיגום ובחירת חומרי השימור. לא תמיד יש צורך בחומרי שימור, אך השאיפה היא שהדוגם בשטח יחליט האם לנצל אותם במהלך העברת המים ממקור המים למעבדה.
2. ביצוע ותיעוד - בשלב הזה מבצעים דיגום מים על פי ההנחיות ומתעדים את התוצאות. ניתן לאחר מכן להשתמש בתוצאות על מנת להשוות בין סוגי ומקורות מים. הביצוע והתיעוד דורשים רמה גבוהה של מיומנות והקצאת מומחים בעלי ניסיון.
3. שינוע הדיגום למעבדה - בכל דיגום פועלים על פי כללי הבטיחות משלב ההכנה ועד השינוע למעבדה. את השינוע מבצעים עם רכבים ייעודיים שמאפשרים שמירה על תכולת הדגימות. ההנחיות מחייבות לא רק את דוגמי המים שמגיעים לשטח, אלא גם את מעבדות הבדיקה ואת האחראי על הדיגום.

ההנחיות המופיעות לעיל הן הבסיס המקצועי המקובל לביצוע בדיקות מים בכל רחבי הארץ. הנחיות אלו מאומצות על ידי כל מעבדה המוכרת על ידי משרד הבריאות, הן משמשות לבדיקות על בסיס תקופתי ולבדיקות מיוחדות והן גם מנוצלות במהלך הכשרת דוגמים.

איזה סוגים של דיגום ניתן לבצע?

הדוגם נדרש להכיר את מטרת הדיגום לפני ביצוע הבדיקה. עליו להתייחס למאפייני נקודת הדיגום, סוג בקבוק הדיגום, סוג ברז הדיגום, מקור המים ועוד. כל הפרמטרים הללו מאפשרים לו לבחור את אופן ביצוע הדיגום. יש לדוגמא אפשרויות רבות לקביעת נקודות דיגום. נקודות אלו נבחרות לפי מטרת הדיגום, התנאים הנתונים בשטח וכן הלאה. את נקודת הדיגום בוחר ספק המים ויש לאשר אותה מול לשכת הבריאות האיזורית.

באופן עקרוני, ניתן להתייחס לשלושה סוגים של נקודות דיגום. הסוג הראשון הוא דיגום של מקור המים, הסוג השני הוא דיגום המתבצע מתוך נקודה ברשת האספקה והסוג השלישי הוא של נקודה בתוך מהלך הטיפול במים. דיגום ממקור מים יכול להתבצע גם אם הוא פעיל וגם אם לא. הטיפ כאן הוא להשתמש בטבלה של משרד הבריאות, המפרטת את הזמן הנדרש לשאיבת מים מהקידוח לפני הדיגום עצמו.

לסיכום, דיגום מים הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך בו ניתן לוודא את תקינות המים המשמשים את המגזר הפרטי, החקלאי והתעשייתי. את הבדיקום מבצעים בשטח או במעבדה ייעודית, תחת הנחיות ברורות של משרד הבריאות והגורמים הרלוונטיים בארץ.